יום שישי, 27 בספטמבר 2013

בין חשיבה חיובית לאפילפסיה

כבר למעלה מ- 2000 שנה ידוע הדבר שחולי אפילפסיה מאוד רגישים. לאדם החולה באפילפסיה קיימת נטייה להפרעות במצב רוח יותר מאדם שאינו חולה באפילפסיה (אפילפסיה ומצבי רוח, מאמר של האגודה האמריקאית לאפילפסיה).
מדוע זה קורה?
ההתקפים מתרחשים לרוב באזור מסוים במוח האחראי על רגשות ועבור אנשים רבים בעיות במצב רוח הן חלק מהאפילפסיה. בנוסף לכך, הטיפול התרופתי לעיתים אף מחמיר את המצב. 

איך הדבר בא לידי ביטוי? נטייה למצבי רוח קיצוניים:
  • דיכאון 
  • חרדה
  • התקפי זעם
נוספים לכך הקשיים האובייקטיביים בהם ניתקל חולה האפילפסיה:
  • חוסר היכולת לצפות את בואם של התקפים מראש.
  • בעיות זיכרון וקושי בקליטת מידע חדש שלעיתים נובע הן מהתקפים והן מהתרופות.
  • תלות בסובבים- מגורים, נהיגה, פרנסה.
  • תלות בטיפול רפואי- תרופתי.
  • הגבלה במציאת עבודה.
  • קושי בכניסה להריון.
  • תגובת הסביבה למחלה.
  • מידת ההשלמה עם המחלה מצד חולה עצמו. 
התוצאה: תחושת אשם ואחריות מוגזמות

תחושה זו מובילה להתמקדות יתר בבעיה אותה מזהה חולה האפילפסיה המובילה ל:
  • מחסור בגמישות מחשבתית.
  • קושי באימוץ נקודות מבט חדשות ושונות.
  • קושי בראיית התמונה הגדולה.
  • מחסור ביצירתיות.


אז מה אפשר לעשות?

ללמוד, לתרגל ולהתאמן על גישה אחרת. כי הכל מתחיל ונגמר בראש, תרתי משמע.

  • להקטין סיכונים ידועים מראש- להקפיד על שינה, הימנעות משתיית אלכוהול, נטילת סמים (עדיף גם ללא סיגריות) לאכול בריא ומאוזן, להוסיף לתפריט אימוני כושר (לאן את רצה?) ותרגילי נשימה
  • להציב יעד- בלי להגדיר יעד בצורה ברורה, לא תדעו לאן אתם הולכים וכשתגיעו לשם לא תדעו שהגעתם. זה מזכיר לי סיפור זן- הסוס דוהר מהר, ונראה שהאיש הרוכב על הסוס ממהר למקום חשוב. אדם נוסף, העומד לצידי הדרך קורא, "לאן פניך מועדות?", הראשון עונה, "אינני יודע! שאל את הסוס!". אל תתנו לסיפור זה להיות הסיפור שלכם, פעלו להגדיר בצורה ברורה את היעד שלכם.
  • לבקש עזרה- ביהדות אומרים "עשה לך רב...", משמע, לבקש עזרה מאדם שצעד בדרך בה אתם רוצים לצעוד, טעה, שגה, עלה, הצליח, ושעושה את מה שאתם רוצים לעשות כבר שנים והיום הוא כאן כדי להעביר את זה הלאה. בסוגיה זו דן אחד המאמנים החשובים היום, טוני רובינס, שעונה לשאלה- למה צריך מאמן/ מדריך?
  • לתרגל חשיבה חיובית- כבר ציינתי בפוסט קודם (איך אימון אישי יכול להועיל בהתמודדות עם אפילפסיה?) כי בכל דבר רע יש דבר טוב, התפקיד שלכם הוא ללמוד את הכלים שיאפשרו לכם להתמקד בטוב.
זכרו:









יום שני, 23 בספטמבר 2013

איך אימון אישי יכול להועיל בהתמודדות עם אפילפסיה?

שמי מיכל רוקר ואני מאמנת להתמודדות עם אפילפסיה.
גם אני חולת אפילפסיה מזה כעשרים שנה. במהלך תקופה ארוכה זו עברתי המון אתגרים קשים, שחלקם אף מסכני חיים.
במהלך תקופה זו הייתי במצב לא קל - הן פיסית והן רגשית.
התחושה הזו של התמודדות עם המחלה ועם ה"סטיגמה" שלה – היא קשה מאוד.
היא מעמיסה עול בלתי סביר על הכתפיים. עול שקשה מאוד להתמודד עמו בכלים הקיימים. לעתים אף בלתי אפשרי.
לעתים התייאשתי. הנמכתי את עצמי. שקעתי. הפכתי פסימית.
נכביתי.

ואז חל בי שינוי...פשוט כי מאסתי במצב ורציתי לחיות כמו בן אדם! 

כך, בשילוב של טיפול רפואי-תרופתי יחד עם תהליכי אימון וטיפול לרכישת כלים שלא היו לי להתמודדות, למדתי להתבונן ולהקשיב למחלה ולמעוררים אותה (טריגרים) ורכשתי כלים יעילים שהרופאים וארגוני הבריאות האחרים לא סיפקו לי.

לאורך הדרך למדתי והבנתי שיש באפשרותנו לחיות חיים טובים יותר, מלאים יותר, איכותיים יותר. יש לנו עתיד שיכול להיות ורוד, למרות המחלה. איכות החיים שלנו יכולה וצריכה להיות טובה יותר. אנחנו יכולים לקום בבוקר ולהרגיש מצוין, למרות המחלה. אנחנו יכולים להתמודד ולהיות אופטימיים, להיות עם שמחת חיים, עם ברק בעיניים, עם חלומות ותקוות. היום אני בטוחה שזה אפשרי. אני יודעת כי זה מה שקרה לי! 

חלקנו רוצים ויכולים לעשות את המסע הזה לבד. חלקנו צריכים מאמן\ת כדי לסייע ולתמוך בדרך.


5 סיבות מדוע חולי אפילפסיה זקוקים לאימון אישי להתמודדות עם מחלתם:


מרגישים תקועים? אם אתם מנסים לאזן את האפילפסיה שלכם ובכל דרך שאתם נוקטים אתם מגיעים לאותה תוצאה, סימן שהגיע הזמן לנסות דרך חדשה ושונה מכל מה שהכרתם.
לאורך תהליך האימון האישי תרכשו כלים וטכניקות חדשות להתמודדות עם האפילפסיה והחיים, שיאפשרו לכם לגייס נקודות מבט חדשות ותגובות יעילות יותר לאירועים שמזמנת לכם האפילפסיה והחיים.




הכל נראה לכם נורא, רע וחסר סיכוי? ידוע כי מצבים רגשיים קיצוניים מהווים זרז להתקפים, עוד ידוע שאנשים רבים עם אפילפסיה חווים שינויים קיצוניים ברגשותיהם (האגודה האמריקאית לאפילפסיה) ודבר נוסף שידוע הוא שבכל דבר רע יש טוב.
עבודה עם מאמן מאפשרת לקבל כלים לרגיעה, לקבלת פרופורציות חדשות לאירועי חיים שונים וכלים להתמודדות יעילה יותר עם מצבים מסעירים כאשר הם קורים.




הביטחון העצמי שלכם נמוך? התקפים חוזרים ונשנים, החשש המתמיד מהתקפים, הספק המתעורר בכל הקשור לזוגיות עם אפילפסיה, עבודה כחולה אפילפסיה, לימודים עם אפילפסיה, תפקוד כהורה עם אפילפסיה, להביא ילד לעולם עם אפילפסיה, התקדמות בחיים בתור חולה אפילפסיה, אלה רק חלק מהחששות המעיבות על הביטחון העצמי של כל חולה אפילפסיה. 
האימון האישי מתמקד בזיהוי העוצמות המוטבעות באדם, מיקוד בהן ועבודה עמן להעצמת האפקטיביות שלהן. הגילוי העצמי המחודש שמתקיים במהלך תהליך האימון יאפשר לכם לגלות את עצמכם מחדש עם ביטחון עצמי מחוזק.

מרגישים שלא מבינים אתכם? כל אדם בעולם זקוק למילה טובה, להערכה, לפרגון, לתמיכה ולעידוד. לקבלתם אנשים פונים לרוב אל בני משפחה וחברים, אך אלה לא תמיד מסוגלים לתת את התמיכה, העצה והעידוד שחולה האפילפסיה זקוק לו בדרך שזקוק לו.
אימון אישי מאפשר לקבל תמיכה ועידוד מתאימים עם אוזן קשבת המעניקים ביטחון רב יותר, מאפשרים לקבל החלטות המכוונות למטרה מוגדרת ולהתמיד בתהליכים התומכים במטרה. 

מפחדים? חוסר הביטחון, רגישות היתר והפסימיות המלווים את חולה האפילפסיה מובילים לפחדים רבים- פחד מכישלון, פחד מדחייה, פחד לא להיות מספיק טוב, פחד להראות שונה, פחד מאבדן שליטה, פחד מבדידות, אלה רק חלק מהפחדים שעלולים ללוות אתכם כחולי אפילפסיה.
האימון האישי יאפשר לכם להביט לפחד בעיניים ולהשתמש בו לטובתכם ולהפוך אותו ליעיל עבור התקדמותכם.










יום שלישי, 17 בספטמבר 2013

מה הקשר בין מנהיגות אישית לבין אפילפסיה?

מנהיגות אישית = לקיחת אחריות אישית מלאה על מעשינו ועל תוצאותינו.

מה זה אומר? ואיך זה קשור לאפילפסיה?

מנהיגות אישית היא לקיחת אחריות, ועבור חולי אפילפסיה היא כוללת מגוון אלמנטים המחויבים במציאות- למידת המחלה, אופני התבטאותה, התזמונים שלה, השלכות ההתקף, חקירה ולמידה של פעולות מנע, ובעיקר להבין מה האפילפסיה מנסה ללמד אותנו על עצמנו, ולכל אורך הדרך לפעול במודעות ואחריות מלאה על השלכות מעשינו והגישה שלנו לחיים בכלל ואל האפילפסיה בפרט.

אני אוהבת לדמות את האפילפסיה למורה נוקשה, מדריכה המעניקה חינוך חסר פשרות, נוקשה, בתנאים קשים שמטרתם לחנך את חולה האפילפסיה לאורח חיים בריא. 

יתכן והדבר ישמע לכם קיצוני ואף מכעיס, אך הבה נבחן את האפילפסיה מקרוב.


לקיחת אחריות אישית להנהגת אורח חיים בריא, קשורה קשר בל ינתק מהתוצאות שמביאה אלינו ועלינו האפילפסיה. על כך מלמדים אותנו הגירויים (טריגרים) להתקפים:

  • פספוס או אי לקיחת תרופות
  • חוסר שינה
  • לחץ ומתח
  • הבהובי אורות
  • חולי
  • שינויים הורמונליים
  • אכילה לא סדירה
  • תרופות ותוספי מזון מסוימים שניתנים ללא התייעצות עם רופא
  • אלכוהול וסמים

(הסבר נרחב ניתן למצוא במאמר שבקישור זה שנכתב ע"י האגודה הבריטית לאפילפסיה ותורגם ע"י מרכז חינוך לאפילפסיה ע''''ש אניטה קאופמן, מרכז רפואי- אוניברסיטאי סורוקה. ובגרסתו המורחבת)

הגירויים מהווים סידרת חוקים עמם לא ניתן להתווכח, לשאת ולתת, לעגל פינות או להתעלם. שכן התוצאה תהיה אחת- ביקורים חוזרים ונשנים של האפילפסיה. 

חולה אפילפסיה הבוחר להנהיג את חייו לכיוון בריאות ואיזון, מוותר בתחילה על "הנאות קטנות" הקשורות באורח החיים שאינו תואם לחוקים אך ירוויח בגדול אורח חיים הרבה יותר מאוזן.




יום רביעי, 11 בספטמבר 2013

איך אפשר לזכור את זה?

אחת התופעות הקיימות בקרב חולי אפילפסיה בין אם בשל התרופות ובין אם בשל ההתקפים, היא הקושי לזכור.
אך זיכרון, כמו כל שריר אחר בגוף האדם, ניתן לחזק ולשפר.

הפסיכולוגית ניצה אייל מתייחסת לשני סוגי טיפוסים המתמודדים עם ירידה באיכות הזיכרון: (הדבר נכון להתמודדות עם כל דבר בחיים)


היוזמים- לוקחים אחריות על חייהם, על החלטותיהם ועל פעולותיהם ויודעים שהתנהגותם ופעולותיהם הן תוצר של החלטותיהם והשפעת תנאי הסביבה מזערית. הם מתמקדים במה שיכולים להשפיע ולשנות בחייהם, מעריכים את עצמם ואת יכולותיהם, פתוחים לשינויים ומוכנים ולהשקיע מאמץ לשם כך.
תפיסת עולמם החיובית ומלאת המוטיבציה מאפשרת להם לגרום לדברים לקרות בחייהם. לכן מאמצים עזרים ושיטות לימוד חדשות לזכירת הדברים אותם שוכחים. לכן יחפשו באופן פעיל כלים ומסגרות לשיפור הזיכרון.

המגיבים- מתמקדים בבעיות שבסביבה ובנסיבות עליהן אין להם שליטה. לא לוקחים אחריות על- פעולותיהם, החלטותיהם וחייהם, ולכן קשה להם ליצור שינוי בחייהם. ירידה או פגיעה בזיכרון תגרום להם לדאוג, אך הם לא יפעלו לשנות את המצב גם אם הוא גורם להם לסבל רב. היחס שלהם יהיה זהה כלפי נושאים ברי שינוי וגם שאינם ברי שינוי.

איפה אתם מזהים את עצמכם מבין שני סוגי הטיפוסים המתוארים?

לפניכם משחק זיכרון פשוט ומהנה באמצעותו תוכלו לבחון את רמת הזיכרון שלכם לטווח קצר.  

בתמונה הבאה מופיעים 20 פריטים, בחנו את התמונה במשך 2-3 דקות ונסו לזכור את כל הפריטים המופעים בה.
בשלב הבא, רשמו על דף את התמונות שהצלחתם לזכור, מבלי לצפות בהן שוב.
לסיום, סיפרו את מספר התשובות הנכונות שכתבתם.
חלקו את מספר הפריטים שהצלחתם לזכור ב-20 והכפילו ב-100.
לדוגמה: אם זכרתם 12 פריטים, חלקו ב-20  והכפילו ב-100 = 50%


ניתוח התוצאות:
זכרתם עד 10 פריטים- זיכרונכם לטווח קצר חלש.
זכרתם בין 11-15 פריטים- זיכרונכם לטווח קצר בינוני.
זכרתם בין 16-18- זיכרונכם לטווח קצר טוב.
זכרתם בין 19-20 –כל הכבוד ! התברכתם בזיכרון קצר מעולה.


תרגיל זה יכול ללמד מספר חוקים בסיסיים לשיפור הזיכרון:

  1. חלוקה לקבוצות- מכיוון שמוח שלנו פועל בצורה אסוציאטיבית (הקשרים), חלוקה לקבוצות המאופיינת במשמעות דומה או דמיון, תקל ותייעל את פעולת הזיכרון שלנו ונמצא את עצמנו זוכרים פרטי מידע לאורך זמן. דוגמא לכך ניתן לראות בתרגיל דרך חלוקה לקבוצות של הפריטים השונים- ירקות, פירות, בעלי מקצוע, נופים, כלי נגינה, אמנים ועוד.
  2. תשומת לב וריכוז- הם המפתח לזיכרון טוב. כדי להפנים פעולה, פריט מידע או כל דבר אחר ששווה וחשוב לזכור היא לשים את ליבנו אליו ולהתמקד בו בצורה מודעת. למשל, לומר לעצמנו בלב, "אני רואה מספר ירקות בתמונה- עגבנייה, פלפל, גזר וחסה" ולהתמקד בכך.
  3. שילוב רגשות- רגש יוצר עבור הזיכרון שלנו משמעות. הרגש משמש כאחד מהכלים החשובים המשמשים את הזיכרון שלנו בשליפת מידע מתוך מאגר המידע העצום הקיים במוחנו. לכן אתם ודאי מוצאים את עצמכם זוכרים מידע או סיטואציות רגשיות הרבה יותר טוב. ככל שנמצא קשר רגשי חזק בין פרטי מידע/ פריטים/ פעולות, לבין זיכרונות בעלי משמעות רגשית, כך נוכל לזכרם טוב יותר. בדקו איזה רגש עוררה בכם התמונה של הנוף המושלג או השקיעה ליד הים?
  4. שלווה ורוגע- מוח טרוד אינו פנוי ליצירתית לכן לשם שיפור זיכרוננו אנו זקוקים לשינה טובה במהלכה המוח מתקן ומחדש את עצמו, כך בזמן הערות אנו ממוקדים יותר ונלחצים פחות.

קריאה מומלצת להרחבת הידע בנושא זיכרון ודרכים לשיפורו:


יום שבת, 7 בספטמבר 2013

לאן את רצה?

החלטתי לכתוב את הפוסט היום כשגרירה משוחדת של עולם הריצה.
אני רצה חובבת למרחקים ארוכים ובימים אלה מתכוננת לריצת המרתון הראשונה שלי, 42.2 ק"מ של ריצה.
למה לרוץ מרחקים כאלה בכלל? ועוד בלי הפסקה?!?!?!

כי זה מרגיע! 
כי זה מספק!
כי זה מעניק תחושה של עוצמה!
כי זה הישג ענק!

כי אם חשבתי שהכרתי את עצמי לפני שהתחלתי לרוץ, טעיתי בגדול. לאחר שהתחלתי לרוץ נגלתה לפני דמות משופרת של עצמי - עם כושר סיבולת עצום, שיודעת להציב מטרה ולדבוק בה בייחוד כשקשה, שמצליחה לעשות דברים שמעטים בקרב האוכלוסייה מצליחים לעשות, שיכולה ללכת גם נגד הזרם כשהמטרה מספיק ראויה.

רציתי לשתף אתכם בסיפורו של אדם מעורר השראה שאת הכתבה עליו קראתי בשקיקה, בהשתאות ובהערכה גדולה. כדי להראות לכם ש"אם תרצו אין זו אגדה" ושאנחנו באמת תוצר של החלטותינו כפי שכתבתי בפוסט, זמן לחשבון נפש

קישור לסיפורו של אילן גולדמן:

אילן גולדמן- ספורטאי מצטיין עם אפילפסיה

מאוד ממליצה למצוא את סוג הספורט המתאים לכם להשגת תחושת רוגע, חיזוק הביטחון העצמי ועוד שפע של תמורות שרק הניסיון יכול להעניק לכם. 
וממליצה לקרוא את ההמלצה של פרופ' מירי נויפלד בסוף הכתבה.

בנוסף- מידע על פעילות גופנית ואפילפסיה באתר של אי"ל.

עד כמה אתם מרגישים בנוח לשתף את סביבתכם באפילפסיה?

לאחרונה העליתי שאלה זו לדיון ולאור התשובות הרגשתי צורך לתת מענה נרחב ומקצועי יותר בנושא.
תשובה לשאלה זו מצאתי באתר של קופ"ח כללית במאמר המעלה שאלות רלוונטיות בנושא התמודדות עם האפילפסיה בהקשרים חברתיים.
המאמר אמנם כתוב בלשון נקבה אך דן בסוגיות המעסיקות את רוב חולי האפילפסיה.

קישור למאמר:
מתוך ''נשים ואפילפסיה'' של האגודה האמריקאית לאפילפסיה, 1002. תרגום: בן אבינר. 

זמן לחשבון נפש...

תחילת שנה ובייחוד יום כיפור הקרב ובא הם זמן טוב לחשבון נפש.
לקבל החלטה הנוגעת למקום בו אנו מעוניינים לראות את עצמנו בחיינו בשנה הקרובה.
כל אדם מחליט בין אם במודע ובין אם שלא במודע איך יופיע בחייו:
-          אפשרות 1- אנו רוצים לכתוב את התסריט, לביים ולהפיק את חיינו- כלומר לקחת שליטה על האופן בו חיינו נראים.
-          אפשרות 2- אנו מעדיפים להיות הניצבים על רקע הסרט של חיינו- כלומר שמישהו או משהו יוביל אותנו ויגיד לנו מה לעשות.

שני המסלולים כפי שתיאר אותם רובי חלפון


כחולת אפילפסיה מזה 20 שנה וכמי שמלווה חולי אפילפסיה ובני משפחותיהם מזה 5 שנים למדתי שמכיוון שאצלנו חולי האפילפסיה, אחת מעובדות החיים שיש לקחת בחשבון היא האפילפסיה, לכן חשוב שנחליט עם עצמנו האם אנו מעוניינים לנווט את חיינו איתה או נגדה, האם אנו מעוניינים להקשיב למה שיש לה לומר לנו או להתעלם ממסריה.
כדי לגלות איפה אנחנו רוצים להיות ישנן מספר שאלות שחשוב לשאול:
-          עד כמה אתם מרוצים מאופן הופעתה של האפילפסיה בחייכם בשנה האחרונה?
-          עד כמה אתם דואגים לבדוק ורגישים לאופן התבטאותה בחייכם?
-          עד כמה אתם מאמינים שיש לכם מה לעשות בעניינה?
-          עד כמה האפילפסיה מושפעת מגורמים חיצוניים (אנשים, מסגרות חיים- עבודה, חברים, משפחה, כסף ועוד)?
-          עד כמה האפילפסיה מושפעת מגורמים פנימיים (תזונה, פעילות ספורטיבית, שינה, מצבים רגשיים ועוד)
-          עד כמה אתם לוקחים אחריות על אופן התבטאותה של האפילפסיה?
-          האם אתם יודעים להגדיר בצורה ברורה כיצד יראה מצב האופטימלי של חייכם עם האפילפסיה?



ממליצה מאוד, גם אם התשובות נראות ברורות, לחקור ולחשוב עליהן שוב לפני שאתם עונים ולעיתים יש צורך בנקודת מבט אחרת, נוספת, חיצונית כדי להגיע לתשובות טובות יותר.


בהקשר זה אמר סטיבן קובי- "אני לא תוצר של נסיבות חיי, אלא תוצר של החלטותיי."


מאחלת לכם שנה טובה ובריאה.